זיו עדאקי, עורכת לשון עברית וכותבת מצוינת וחברתי הטובה, מסבירה זאת נפלא (וכראוי לעורכת, זה לא אומר שאין לי ביקורת והערה או שתיים).
כתיבה היא תהליך, הטקסט שלך נבנה בשלבים, הולך ומתמלא, ואז מחיקות ותוספות ושינויים ועוד שינויים ורק עוד קצת שינויים, עד הרגע הזה שבו הוא שלם מבחינתך או שאינך רואה מה עוד יש לך לתרום לו.
בתוך כדי עבודת הכתיבה, אנחנו נהיים אחד עם הטקסט, עץ ביער שאינו רואה את חבריו העצים שנטועים הרחק ממנו, אינו ער לקרחת היער שאי-שם ובוודאי אינו רואה את היער השלם.
אורח לרגע* - רואה כל פגע, כך אומרים.
ואיזה אורח מעצבן זה, מתחשק לזרוק אותו מהמרפסת (ואז לרוץ מיד לנקות את האבק מעל המדף ההוא ולהזיז את הרהיט לפינה שממול ולזרוק את הכרית הישנה והמעופשת).
כאלה הם.ן עורכים.ות.
אנחנו יכולים לשנוא אותם, אבל אנחנו צריכים אותם.
כדי לא למצות עד תום את פוטנציאל העורכת הטרחנית שטמון בי, ח'תכת פוטנציאל זה, אביא בקצרה שלוש קטנות:
1. כתבת את אותו משפט בשני ניסוחים שונים, שניהם יפים לדעתך וקשה לך להיפרד - הקורא שלך לא רק מתעייף מחזרות מיותרות, אלא גם מאבד את רצף הקריאה. העורכת שלך תעזור לך בתהליך הפרידה.
2. כששיחקת עם הפסקאות והעברת אותן מראשית המאמר לסופו או להפך אבד הקישור בין פסקה אחת לזו שלפניה או אחריה. העורך שלך יוכל (ישמח, כאלה אנחנו) להעיר על כך - הנה כאן יש קרחת יער - אולי אף יציע משפט קישור, אולי ישאיר לך להחליט מה לזרוע בקרחת זו.
3. בעמוד החמישי במאמרך כתבת שגילו של היקום 15 מיליארד שנה. בעמוד 75 כתבת שגילו 16 מיליארד שנה (עכשיו עשית את העורכת שלך מאושרת!). נו, לא נורא, מיליארד לפה מליארד לשם, בקטנה. אז לא. לא בקטנה. שום חלקיק אבק אני לא רוצה לראות כאן. דייקנות ואחידות קובעות את מידת האמינות של הטקסט, זו הקרקע שעליה מטיילת הקוראת שלך בין עצי היער - האם היא פוחדת ליפול לבור או רצה בו באין דאגה בלבה?
עורכי לשון הם הקוראים הביקורתיים שלך, עיני נץ להם, שרואות הכול (כמעט, כמעט הכול - דרכו של היקום הזקן החכם להרביץ בנו מעט צניעות).
ואם מישהי כתבה פה שלוש פעמים מיליארד ופעם מליארד - מהדברים האלה שאף אחד לא רואה (חוץ מעורכי לשון נודניקים) - אני מציעה לקחת את דבריה בערבון מוגבל :-)
[*כאן אני מסתייגת מעט. יש רושם שהאורח-עורך לרגע לא מבלה הרבה זמן עם הטקסט שלך, ואין רחוק מזה מהאמת. לעבודת עריכה, גם קלה, דרוש זמן, ריכוז ומאמץ ניכרים. בין היתר מכיון שעלינו לא רק להבין מה כתוב, אלא לעיתים קרובות להבין מה באמת רצית שיהיה כתוב. ומכיון שבכל טקסט אנחנו נתקלות בנושא שודאי שאיננו מתמצאות בו כמוך, הכותב.ת, עלינו לסמוך על הגיון ומקורות עזר כדי להשלים בדיוק את הפרטים שאנחנו זקוקות להם —א.מ.]